השורש של דיכאון מתפתח בחוויות ילדות מוקדמות בהן עלינו להדחיק את הרגשות שלנו (באנגלית משמעות המילה היא הדחקה Depression), במיוחד כעס, כדי לשמר על מערכת היחסים עם הסביבה התומכת שלנו. במידה ובמהלך הילדות חווינו הורים שלא מסוגלים להכיל את הכעס שלנו, או שמענו משפטים כמו "ילדה טובה לא כועסת", "אם תמשיך לצעוק לא תקבל קינוח" או "פשוט אי אפשר להתמודד איתו, הוא כל הזמן כועס", מכך נלמד שלכעס אין מקום, אז כילדים נרגיש שאין לנו ברירה אלא להדחיק את הכעס הזה. זה היה הכרחי כדי לשמור על הקשר עם ההורים שלנו – מנגנון הישרדותי בריא לגמרי.
בהמשך החיים, ההדחקה הזו הופכת לדפוס קבוע. כשאנחנו מתרגלים להדחיק כעס, אנחנו בעצם לומדים להדחיק את כל מנעד הרגשות ולהפנות אותם פנימה, אל תוך עצמנו. וכך, גם כשאנחנו גדלים ומתבגרים, אנחנו ממשיכים לסחוב איתנו את אותם דפוסים מעכבים שמזינים את הדיכאון ומונעים מאיתנו לחוות את החיים במלואם.
תסמיני דיכאון / פיזיים (אצל נשים / אצל גברים)
דיכאון מאופיין בשלל תסמינים פיזים כגון:
- הורדה או העלאה במשקל
- בעיות שינה – קושי לישון או שינה מרובה
- חולשה גופנית
- ירידה בחשק המיני
דיכאון מאופיין גם במספר תסמינים פסיכולוגיים כגון:
- עצבות ומצב רוח ירוד
- מחשבות על מוות
- קושי להתרכז וחוסר שקט
- תחושות של חוסר ערך עצמי ואשמה עמוקה
דיכאון מתבטא במגוון תסמינים גופניים שמשפיעים על חיי היומיום שלנו. אנחנו עשוי להבחין בשינויים במשקל – לפעמים ירידה חדה, ולעתים דווקא עלייה משמעותית. השינה שלנו יכולה להיפגע, בין אם אנחנו מתקשים להירדם בלילה או להיפך – מוצאים את עצמינו ישנים יותר מהרגיל. תחושת חולשה גופנית עשויה ללוות אותנו לאורך היום, וייתכן שנחווה גם ירידה בחשק המיני.
ברמה הנפשית, דיכאון מלווה בתחושות עמוקות שחודרות אל תוך המחשבות והרגשות שלנו. תחושות של עצבות ומצב רוח ירוד הופכות לחלק קבוע בחיים, ולפעמים ישנן גם מחשבות על מוות. אנחנו עשויים למצוא את עצמינו מתקשים להתרכז, חוסר שקט. בנוסף, נפוץ לחוות תחושות מכבידות של חוסר ערך עצמי ואשמה עמוקה שקשה להשתחרר מהן.
סוגי דיכאון
דיכאון מופיע בחיינו במספר צורות שחשוב להכיר. כשתסמיני הדיכאון מופיעים בעוצמה שפוגעת בתפקוד היומיומי שלנו, אנו מדברים על דיכאון מז׳ורי (דיכאון קליני). לעומת זאת, ישנם מצבים בהם אנחנו חווים תסמיני דיכאון לאורך זמן, אך בעוצמה נמוכה יותר – זהו דיכאון סמוי, או דיסתימיה. במצב זה, אנחנו עדיין מצליחים לתפקד למרות התחושות הקשות. דיכאון מסוג זה מסוכן מכיוון שכשאנחנו ממשיכים בשגרה, ייתכן שלא נפנה לטיפול, והסביבה שלנו לא תבחין שמשהו "לא בסדר", מה שעלול לגרום לדיכאון להימשך זמן רב יותר.
סוג נוסף הוא דיכאון אחרי לידה, שהוא נפוץ הרבה יותר ממה שחושבים. מחקרים מראים שבין 10-20 אחוזים מההורים יחוו תסמינים כמו עצבות מתמשכת, לחץ, קושי להתחבר עם התינוק, עייפות כרונית וקשיי שינה. חשוב לציין שבניגוד למה שרבים חושבים, דיכאון אחרי לידה נפוץ גם אצל גברים, ומחקרים עדכניים מצביעים על כך שהוא מופיע באותם אחוזים כמו אצל נשים.
דיכאון חורף
דיכאון חורף הוא תחושת דיכאון שמתחילה עם בוא החורף ודועכת כשמגיע האביב. יש מספר גורמים בחורף שמשפיעים על מצב הרוח שלנו, חלקם בדרך ישירה וחלקם בדרך עקיפה.
כשהימים מתקצרים ושעות החושך מתארכות, הגוף שלנו מתחיל לייצר יותר מלטונין – הורמון שאחראי על ויסות מחזור השינה והערות. בזמן חושך, הגוף מפריש מלטונין כדי לעזור לנו להירדם. אבל כשאנחנו חשופים לפחות אור יום (במיוחד במקומות בהם יש חושך במשך רוב שעות היום), הגוף עלול להפריש יותר מדי מלטונין ולהכניס אותנו למצב "רדום" יותר לאורך היום, מה שמגביר את הסיכון לדיכאון.
גורם נוסף שמשפיע עלינו בחורף הוא השינוי בהרגלים החברתיים שלנו. כשבחוץ חשוך וקר, אנחנו נוטים פחות לצאת מהבית, להיות פחות פעילים פיזית, ולפגוש פחות חברים ומשפחה. ככל שאנחנו פחות אקטיביים וחווים יותר בדידות וניתוק מקשרים משמעותיים, כך גדל הסיכוי שנרגיש מנותקים מעצמנו ומהעולם – תחושות שמזינות את הדיכאון.
דיכאון וחרדה
דיכאון וחרדה חולקים מאפיינים משותפים רבים, ובאותו הזמן, לכל אחד מהם ייחודיות משלו. בבסיסם, שניהם נובעים מאותו מקור: ניסיון ההמנעות שלנו מלחוות רגשות מסוימים. כשאנחנו מדחיקים כעס, אנחנו עלולים לשקוע בדיכאון, וכשאנחנו נמנעים מפחד ולחץ, נחווה חרדה.
בעולם אידיאלי, היינו לומדים מילדות שכל הרגשות שלנו לגיטימיים. רגשות הם כמו מים – הם צריכים לזרום בחופשיות, וכשהם נעצרים במקום אחד, הם מתחילים להסריח. עכשיו, חשבו על ילד בן שנתיים שחווה התקף זעם כי אמא שלו לא מרשה לו לשחק בטלפון. זו תגובה טבעית לגמרי – הילד עדיין לא למד לווסת את הרגשות שלו, והכעס פשוט מציף אותו. גישה בריאה מצד ההורה תהיה להבין את הילד, להיות נוכח בקושי שלו מבלי לנסות להרגיע אותו בכוח, אך גם מבלי לוותר ולתת לו את הטלפון. כך הילד לומד שהרגש שלו מוכל, ועם הזמן, גם לומד לקבל את הכעס ולהירגע בעצמו.
אבל מה קורה כשההורה עצמו גדל בסביבה שבה כעס היה מפחיד או מסוכן? כשאותה אמא רואה את הילד שלה כועס, היא עלולה להיכנס ללחץ. מחשבות כמו "מה אם הוא יגדל להיות אדם אלים?" או "אם הילד שלי כועס אז אולי אני אמא גרועה" מציפות אותה, והיא מגיבה בכעס משלה, בניתוק רגשי, או בוויתור מיידי ונתינת הטלפון רק כדי להפסיק את ההתקף. במצבים כאלה, הילד לומד שכעס הוא רגש אסור שפוגע בקשר החיוני עם אמו, וכך הוא מתחיל להדחיק אותו.
במקרה כזה, ההדחקה היא למעשה מנגנון הגנה בריא שעוזר לילד לשמור על הקשר עם אמו – דבר בריא וחשוב מאוד להישרדות. הבעיה מתחילה מכיוון שהדחקת רגש אחד נהיית הרגל ומנגנון אוטומטי, כך שאני מתרגל להדחיק את כל הרגשות, וכולם מופנים פנימה במקום לזרום החוצה. וכך, כשאנחנו גדלים ומתבגרים, אנחנו נשארים כבולים לאותם דפוסי הדחקה שמובילים דיכאון. אנחנו מדכאים את הרגשות שלנו, מכאן המילה דיכאון.
חרדה, בדומה לדיכאון, היא הימנעות מרגש – אך בעיקר מפחד. כשלומדים שפחד הוא רגש בלתי נסבל, מתחילים לפחד מהפחד עצמו, וכך נכנסים למעגל של הימנעות מיותר ויותר מצבים שעלולים לעורר פחד. התוצאה היא עולם שהולך ומצטמצם, כשהחרדה משתלטת על עוד ועוד תחומים בחיינו, והמרחב שבו אנחנו מרגישים בטוחים הולך ומתכווץ.
דיכאון אחרי פרידה
דיכאון הוא יותר מתחושת עצב חולפת – זו תחושת ניתוק ונפרדות עמוקה שמקורה בחוויות שעיצבו אותנו. לאורך חיינו, במיוחד בילדות, אנחנו עלולים לחוות טראומות ואירועים שבהם למדנו שחלקים מסוימים שלנו – במיוחד רגשות כמו כעס – אינם מתקבלים בסביבה שלנו. כך, לאט לאט, אנחנו מפתחים מנגנון אשר מדחיק רגשות וגורם לנו להישאר לבד עם החוויות הפנימיות שלנו.
אחרי פרידה, זה טבעי לגמרי להרגיש בודדים. אבל המצב מתעצם כאשר כבר נושאים בתוכנו אמונות שליליות על עצמנו – תחושות של חוסר ערך וחוסר חמלה עצמית שהיו שם עוד לפני הפרידה. במקרה כזה, הפרידה הופכת למעין "הוכחה" לאותן אמיתות כואבות שאנחנו מספרים לעצמנו. כך, הבדידות שלנו מתעצמת, והסיכוי שנחווה דיכאון גדל משמעותית, כשהניתוק מעצמנו ומהעולם מעמיק.
דיכאון בדידות
דיכאון הוא חוויה בודדת מאוד מכיוון שלמדתי שהסביבה לא מקבלת אותי כמו שאני ללא תנאי במה שאני מרגיש. כך אני מרגיש לבד ובודד. למעשה, דיכאון ובדידות הולכים ביחד, אין דיכאון ללא תחושת בדידות.
דיכאון הוא חוויה בודדת מאוד. היא נובעת מאותם רגעים בחיים שבהם למדנו, אולי אפילו בלי לשים לב, שהסביבה שלנו לא באמת מקבלת אותנו כפי שאנחנו – עם כל הרגשות והחוויות שלנו, ללא תנאי. כתוצאה מכך, אנחנו מתחילים להרגיש מנותקים. למעשה, הקשר בין דיכאון לבדידות הוא כה הדוק, שכמעט בלתי אפשרי לחוות דיכאון בלי אותה תחושת בדידות עמוקה שמתלווה אליו.
ירידה בחשק המיני דיכאון
נפוץ מאוד שדיכאון יביא עמו ירידה בחשק המיני – זה קשר שרבים חווים. כשאנחנו שקועים בדיכאון, קשה לנו להיות נוכחים באמת ברגע הנוכחי. במקום זאת, אנחנו נסחפים למחשבות שליליות על עצמנו ועל העולם, ומרגישים חוסר שקט. במצב כזה, כמעט בלתי אפשרי להתחבר לתחושת התשוקה והחשק המיני. כשהמערכת שלנו פועלת במצב הישרדותי – כפי שקורה בדיכאון – ולא במצב של רווחה ושגשוג, פשוט אין לנו את המשאבים הנפשיים הדרושים לחיבור אינטימי ולאנרגיה מינית. הגוף והנפש שלנו מתמקדים קודם כל בלהחזיק את הראש מעל המים, וכל השאר – כולל המיניות – נדחק הצידה.
דיכאון וחרדה טיפול – איך להפסיק דיכאון?
כשאנחנו מתמודדים עם דיכאון או חרדה, חשוב לדעת שיש מגוון דרכי טיפול שיכולות לעזור לנו. בטיפול נפשי כמו ACT, אנחנו לומדים לקבל את הרגשות המודחקים שלנו בדיוק כפי שהם, בלי לנסות לשנות אותם. זו הזדמנות לקבל את עצמנו כמו שאנחנו, ולתרגל חמלה עצמית במקום לרדוף אחרי ערך עצמי מושלם. בהמשך הטיפול, נבין איך לפעול ממקום של בחירה מודעת ומבוססת ערכים, במקום להיסחף אחרי תגובות אוטומטיות שהתרגלנו אליהן.
גישה אפקטיבית ומוכחת מדעית נוספת היא CBT, שמציעה כלים מעשיים לאתגר את המחשבות והאמונות המגבילות שפיתחנו על עצמנו ועל העולם. גישה זו משלבת גם טכניקות התנהגותיות שעוזרות בהפחתת תסמינים של דיכאון וחרדה.
לעתים, אפשר לשקול גם טיפול תרופתי. תרופות מסוג SSRI, למשל, עוזרות לווסת את רמות הסרוטונין במוח – מוליך עצבי שמשפיע רבות על הוויסות הרגשי שלנו. בשנים האחרונות, מתפתחים גם טיפולים ניסיוניים בסמים פסיכדליים ובקטמין, שמראים תוצאות מבטיחות במקרים מסוימים.
ובמקרים קיצוניים, כשכל הדרכים האחרות נוסו ולא הועילו, קיים גם טיפול בנזע חשמלי, שבו מגרים חלק מסוים במוח באמצעות זרם חשמלי מבוקר. מחקרים מוכיחים את יעילותו במקרים של דיכאון עיקש שלא מגיב לטיפולים אחרים.
מה ההבדל בין דיכאון לדיכאון קליני?
דיכאון קליני הינו אבחנה מקצועית על פי קריטריונים מסודרים בספר האבחון האמריקאי DSM ומתבצע על ידי איד מקצוע מוסמך.
לעיתים קרובות משתמשים במילה "דיכאון" בשיחות יומיומיות כדי לתאר תקופות של עצב או מצב רוח ירוד, אבל דיכאון קליני הוא משהו מוגדר הרבה יותר. כשמדברים על דיכאון קליני (מז׳ורי), מתכוונים לאבחנה רשמית שניתנת על פי קריטריונים מדויקים ומפורטים המופיעים בספר האבחנות האמריקאי (ה-DSM). אבחנה כזו מתבצעת רק על ידי איש מקצוע מוסמך.
האם דיכאון עובר לבד? כמה זמן נמשך דיכאון?
דיכאון יכול לחלוף מעצמו, אבל הוא גם יכול להימשך שנים רבות. כאשר אנחנו לוקחים את החוויות הכואבות מהעבר שלנו, ומשליכים אותן על ההווה והעתיד בצורה אוטומטית וקבועה, הדיכאון עלול להתקבע בחיינו לתקופה ארוכה מאוד. בשונה מרגש רגיל שבא והולך, חווית הדיכאון יכולה להישאר.
לפעמים אנחנו זקוקים לעזרה חיצונית כדי לשבור את המעגל הזה.
איך מזהים דיכאון?
כולנו לפעמים מרגישים עצובים או מדוכדכים ולכולם יש ימים מלאים במחשבות שליליות על עצמם ועל העולם. אנחנו מתמודדים עם רגשות אשמה ועם תחושות שאנחנו לא מספיק טובים. זה חלק טבעי לגמרי מהחיים, וזה בסדר גמור.
אבל דיכאון הוא סיפור אחר. בשונה מעצב זמני, דיכאון הוא מצב כרוני שלא קשור בהכרח לאירוע ספציפי כמו אבל או תקופה קשה. הוא נמשך מעל ומעבר לתקופות או אירועי חיים מסוימים, כאילו הוא לא תלוי בהם. בדיכאון, יש בתוכנו מנגנון שלא מאפשר לנו לחוות רגשות מסוימים, במיוחד כעס. למדנו, כנראה מילדות, שהסביבה שלנו לא מסוגלת להכיל את הרגשות האלה, ולכן אנחנו מפנים אותם פנימה, לתוך עצמנו. כך נוצר מצב מוזר – כלפי חוץ אנחנו עלולים להיראות עצובים ומדוכדכים, אבל בפנים בעצם רותחים מכעס.
במצב של דיכאון, גם נוצרות אמונות קשות ונוקשות כלפי עצמנו וכלפי העולם שקשה מאוד לשנות. אנחנו מרגישים מנותקים מהסביבה שלנו, חווים בדידות עמוקה, ומרגישים שאין באמת אפשרות לחיבור אמיתי עם אחרים.
